לא לעולם חוסן

על הצורך בלכידות חברתית כמנוף לחוסן לאומי

"את אחי ואת אחיותיי, בכל חלקי עמנו, שבכל המפלגות ובכל הארגונים, את כולם אני מבקש ומפיל תחנונים לפניהם. חוסו נא על נפשותיכם ועל נפש עמנו כולו. אל נא יחליט כל אחד מאתנו, כל מפלגה וארגון וחלק, כי רק איתו כל האמת וכל הצדק. אשר כולם הלא את טובת עמנו ותקוות ארצנו דורשים" (הרב צבי יהודה קוק).

"לכידות חברתית מוגדרת ככוח אשר באמצעותו מתחברים החלקים השונים בחברה לגוף אחד.

חוסן חברתי, מוגדר כיכולת של חברה להתמודד עם האתגרים העומדים בפניה, אתגרים פנימיים ואתגרים חיצוניים.

לכידות חברתית היא אחד הגורמים המרכזיים (אם כי לא הגורם היחיד), המשפיעים על החוסן החברתי.

חברה בעלת חוסן חברתי תצליח להתמודד עם סביבתה הפנימית והחיצונית, חברה שבה הלכידות החברתית ובהתאמה גם החוסן החברתי נמצאים בשפל, תתחיל תהליך של התפרקות חברתית". (ד"ר יגאל בן שלום, פרופ' אברהם פרידמן, כנס הרצליה 2015).

דו"ח השנאה

בשבועות האחרונים הופך השיח בחברה הישראלית למורכב. כצפוי משנת בחירות, הייתה 2015 שנה שבא השיח זינק לאוקטבות גבוהות. המחלוקות הן אידאולוגיות, אבל נובעות גם מהבדלי מנטאליות, מפערים תרבותיים, מתחושות תסכול ומתפיסות שונות כיצד צריכה להיראות החברה הישראלית. למרכיבים הללו מצטרפת תחושה שהתקשורת בישראל מניפולטיבית ואינטרסנטית ואיננה משקפת את דעת הרוב.

וזה לא שמחלוקות לא היו כאן בעבר. גם אם נדלג על ימי המקרא, חורבן בית ראשון וכמובן חורבן בית שני, קבוצות רבות מקרבנו התגוששו לא אחת; חשמונאים ומתייוונים, פרושים וצדוקים, רבנים וקראים, חסידים ומתנגדים, אורתודוכסים קונסרבטיבים ורפורמים, תנועת ההשכלה, הסזון, המחתרות, הפצצת אלטלנה, המחלוקת בתנועה הקיבוצית, רצח רבין ועוד.

בכנס שנערך במוזיאון ישראל בירושלים אמר הנשיא ראובן (רובי) ריבלין:

"המחלוקות ביננו נוקבות, עד תהום, ודווקא משום כך, בוא נתווכח אותם כהוגן, בואו נתווכח אותם נכון. בואו נקשיב, ולא נחליף מהלומות. חופש הביטוי הוא ערך יסוד דמוקרטי, והוא מהותי לכולנו. לנשיא, ולאחד העם. אנחנו מאד לא מסכימים אחד עם השני…פעמים רבות אני שואל את עצמי, איך באמת מטפחים, למרות הקשיים, שיח של תקווה. אני מקפיד להזכיר לעצמי, כי כולנו דורשי טובתה של המדינה הזו, ואוהביה בלב ונפש, ופועלים מתוך המחויבות והדאגה לה".

החברה הישראלית כיום עשויה שבטים שבטים. כל שבט איננו מקבל את השבט האחר, ומנסה להשתלט על מאחזים אסטרטגיים, תקשורתיים, פוליטיים, כלכליים או תרבותיים, על מנת לחזק את שליטתו ולשפר את מצב חבריו. זה לא יילך.

זה מחליש אותנו. זה מתיש אותנו, וזה בעיקר מתסכל רבים מאיתנו.

"הסגולה היפה ביותר של המין האנושי היא דווקא הכישרון הזה, להביא לידי הרמוניה את אישיותו שלו עם אישיותם של אחרים, לשם מטרה משותפת." (זאב ז'בוטינסקי)

עם ישראל נוסד סביב ערך הערבות ההדדית. התרומה המהותית שלנו לאנושות היא לא רק זכיה סיטונית בפרסי נובל, המצאות ששינו את פני ההיסטוריה, הוגי דעות מבריקים, ואפילו לא חקלאות משוכללת או יזמויות סטרט אפ. התרומה האמיתית שלנו לאנושות, היא היכולת שלנו לבנות כאן חברת מופת. חברה שמורכבת מאנשים מגוונים, שונים, חברה שעשירה בתפיסות עולם. חברה ששומרת על הייחודיות של התרבויות המרכיבות אותה. השונות היא כוח, היא לא מכשלה. אולם היא יכולה להפוך לכוח משמעותי כאשר אנחנו לומדים איך ליצור מעליה שכבה של חיבור.

כרוניקה של מוות ידוע מראש

בנאומו האחרון, בי"א בחשוון תשנ"ו, 4.11.1995 בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, אמר יצחק רבין: "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל". זה נכון, אלא שצריך להבין שהבסיס לאלימות הינו שנאה, הפחדה והסתה, שנבנות על בורות וחוסר הכרות של שבט אחד עם השבט השכן. במקום שבו יש בורות וחוסר ידע, קל להפחיד ולהסית ואת זה צריך לשנות. לכן לצד החשיבות שבמיגור ההסתה והאלימות, אנו מחוייבים לפתח תהליכי עומק שיפגישו את השבטים השונים, לשיח, למפגש, לשולחן עגול, לקבוצות משימה משותפות, לטיולים משותפים, לכל פעולה שיכולה "לשבור" את חומות הפירוד הקיטוב והפילוג בינינו. .

אנו מחוייבים ליצור נקודות מפגש כאלה, בין דתיים חילוניים וחרדים, בין ותיקים ועולים, בין פריפריה ומרכז, בין "מתנחלים" לבין קיבוצניקים ובין כל קבוצות האוכלוסייה השונות.

השיח והמפגש לא יכול להסתכם בפעילויות חד פעמיות, על אף שגם אלה חשובות. אנו מחוייבים לייצר תהליכים מתמשכים, בתוך מערכות החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי, במסגרת תנועות הנוער, במקומות העבודה, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי.

אנו חייבים להבין כי בנפשנו הדבר. כיום, זה האתגר הלאומי המשמעותי ביותר שניצב לפנינו.

ידענו להקים מדינה, להפריח את השממה, לבנות צבא חזק שייגן וילחם על חיינו. פיתחנו תעשייה משגשגת, כלכלה יציבה ויזמות מבורכת. האתגר האמיתי שניצב בפנינו כיום, היא בנייה ושיקום של מערכת היחסים הבין אישית בין הפרטים והשבטים בעם ישראל.

וכך נזכה להביא תקווה לעם ישראל, ולממש את שאמרו גדולי האומה: "אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה…". (תפילת רבי אלימלך מליז'נסק). אמן.